על בסיס היכולת והמצב של בית"ר ירושלים ועל בסיס מחירי העגבניות בשוק בשבועות האחרונים, המחיר של בית"ר ירושלים בשוק הוא: שני ארגזי עגבניות.

מצפון נפתחת הטובה

הפועל קריית שמונה, סליחה קריית שמונה-עשר (18 שערים השבעה מחזורים) מוכיחה לכל הקשקשנים שגם קבוצת פרובינציה ללא עבר והיסטוריה מפוארת בתולדות הכדורגל הישראלי יכולה להצליח.
ללא קהל של רבבות ובתקציב זעום יחסית (פחות או יותר הסכום שמכבי תל אביב הוציאה על גל אלברמן, קולאוטי ואלירן עטר) מצליחה להתברג בצמרת הכדורגל הישראלי, להוביל את הטבלה ולהציג כדורגל מעורר קינאה. בשעה שבקריית שמונה אנשים צובטים את עצמם יו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון יכול לחייך. אלה שהתנגדו ותקפו את רעיון ליגת העל עם 16 קבוצות  - טעו.
לוזון מקבל סיוע מאסיבי מקבוצות כמו הפועל אשקלון והפועל עכו שניצבות במרכז הטבלה מעל בני יהודה, בית"ר ירושלים והפועל פ"ת ומוכיחות לכולם שהגודל במקרה הזה - לא קובע.
לא התקציב קובע. מה שקובע זה הניהול וההתנהלות. כפי שזה נראה דווקא הקבוצות הקטנות כביכול, הופכות לחממה לכדורגלנים ישראלים צעירים שכנראה היו הולכים לאיבוד או נעלמים אלמלא הליגה היתה  בת 16 הקבוצות. בנושא הזה הצליח להם בהתאחדות. נכון מוקדם עדין לעשות סיכומים ולקבוע עובדות לגבי העונה שרק החלה, אבל אי אפשר להתעלם מהמגמה המסתמנת.
ואפרופו: ברכות לאיזי שירצקי שהביא את קריית שמונה למעמד הזה. אין הרבה ישראלים שהיו מוכנים לקחת על גבם את העול הזה של פטרונות על קבוצה שרחוקה מזרקורי התקשורת בצפון הרחוק. זאת ציונות לשמה.

חלוץ במידה גדולה

אומרים עליו שהוא שמן. שהוא מגושם ועצלן ונראה יותר כראש הסדרנים מאשר חלוץ בליגת העל. אז אומרים. בינתיים הוא עושה בית ספר לכל ההגנות בליגה. אחרי שבעה מחזורים כבר יש לו חמישה מתוך שמונת השערים של קבוצתו. מסתבר שאתה לא חייב להראות כמו מאור בוזגלו כדי להצליח, ולספק את הסחורה. אז מה אם ערן לוי קונה את הבגדים שלו בחנויות למידות גדולות.