הטורקי השתגע, אוחנה נשאר בלי משחק

אומרים: נהרוג טורקי וננוח. הרגנו תשעה או עשרה (מי סופר) ואני לא נח. תגידו הוא פאשיסט, הוא לא הומאני, אז תגידו. אני בן לנצולי שואה שחוץ משני הוריי שקבורים בארץ נמחקה כל משפחתו. וזה למה? כי הגשנו את הלחי השנייה.

אני מסתכל על מה שקורה פה ולא מבין. מערבים פוליטיקה בספורט ואין פה אף אחד שיצעק. מבטלים משחק נוער, כי הטורקי השתגע, השבדים המנוולים רוצים לעבור את הנבחרת האולימפית בלי לשחק אז ממציאים תרוצים, ואנחנו? אנחנו שוב מגישים את הלחי השנייה.

מה זה? לא נלמד לעולם?! כל יפי הנפש לא מבינים שאסור לנו להגיש את הלחי השנייה? זה לא רק ספורט, זה החיים שלנו. אנחנו צרכים לשמור ולהגן על עצמנו, אבל איך נגן כשמתוכנו יש ביקורות שהטורקים והשבדים לא היו מנסחים את זה יותר טוב?

אני זוכר את דבריה של אימו של צנחן שאומרת: "חבל על כל הרוג בגדה, אבל אם מאחורי אישה הרה עומד מחבל עם מטען, אז אני מעדיפה את הילד שלי חי". ופה המקום גם להגיד שאני מעדיף את חייל השייטת שלנו חי, על פני המחבל שהגיע כדי לעשות בו לינץ'.